מגרש השדים הראשי של הוותיקן האב גבריאל אמורת’, בגילומו של ראסל קרואו בסרט אימה חדש, טען שגירש את השטן 60,000 פעמים והיה מבקר גלוי של הארי פוטר ויוגה
- מגרש השדים של האפיפיור מבוסס על חייו ויצירתו של האב גבריאל אמורת’
- הוא נפטר ב-2016 והיה מבקר של הארי פוטר ויוגה
הסרט החדש “מגרש השדים של האפיפיור” העביר צמרמורת בעמוד השדרה של הצופים, ובו ילד הנושא את כל הסממנים של דיבוק דמוני בסגנון הוליווד.
המזכיר את קלאסיקת האימה “מגרש השדים”, בסרט רואים כומר קתולי נלחם נגד שד שהחזיק ילד מרותק למיטה בסצנות שהן יותר מקצת פנטסטיות.
אבל הסרט, שבו מככב ראסל קרואו, מבוסס על חייו ויצירתו האמיתיים של מגרש השדים הראשי של הוותיקן, האב גבריאל אמורת’.
הסרט חדש “מגרש השדים של האפיפיור” מככב ראסל קרואו בתפקיד האב גבריאל אמורת’, שהיה מגרש השדים הראשי של הוותיקן
האב אמורת’, שמת ב-2016, טען שגירש את השטן 60,000 פעמים והיה מבקר גלוי של, בין היתר, הארי פוטר ויוגה.
ולמרבה הפלא, הוא אמר שסרטו הקלאסי אך שנוי במחלוקת עצום של וויליאם פרידקין משנת 1973, שבו כיכבה המתבגרת לינדה בלייר כילדה דיבוק מסובבת ראש היה מדויק “באופן מהותי”.
כשדיבר על גירוש השדים שלו ב-2005, האב אמורת’ אמר: “יש לקשור חלק מהחולים על מיטה.
״הם יורקים. הם מקיאים. בהתחלה השד ינסה לדכא את מגרש השדים, ואז הוא ינסה להפחיד אותו.
״אבל אני לא מפחד. יש לי אמונה. אני צוחק על השד ואומר לו: “יש לי את המדונה בצד שלי. קוראים לי גבריאל. לך להילחם במלאך אם תרצה!”
‘זה בדרך כלל סותם להם את הפה.’
אבל ב-1997, האב אמורת’ נתקל במקרה של דיבוק בו השד מתח את יכולותיו עד הקצה.
הסיפור מסופר בספר “השטן מפחד ממני” משנת 2020, שנכתב על ידי מרצ’לו סטנציונה, כומר קתולי עמית שעבד עם האב אמורת’.
בוקר אחד הובא בחור איטלקי צעיר לחדר הייעוץ של האב אמורת’ ברומא עם הכומר שלו ומתרגם.
בעוד שהאדם הפגוע דיבר רק בשפת האם שלו, הרוח הרעה שבתוכו דיברה אנגלית מושלמת, אמר האב אמורת’.
הוא החל את גירוש השדים שלו בלטינית, ברגע שהזכיר את שמו של ישו, הצעיר החל לקלל ולאיים באנגלית ואז ירק לעברו.
הוא אכן השתתק לזמן קצר כשהאב אמורת’ השמיע את התפילה Praecipio tibi, שמתורגמת כ’אני מצווה עליך’.
“אבל אז, בצרחות ומייללות, פרץ השד והביט היישר לעברו, מזיל ריר מפיו של הצעיר”, כתב האב סטנציונה.
לאחר שדרש מהשד לחשוף את שמו, האב אמורת’ היה בהלם כשנאמר לו שזה השטן בעצמו.
האיש בעל הדיבוק המשיך לצעוק וסובב את ראשו לאחור, גלגל את עיניו וקמר את גבו. על פי זכרונו החדר נעשה קר מאוד, כשגבישי קרח אפילו נוצרו על החלונות.
לאחר שהאב אמורת’ דרש מהשד לעזוב אותו, גופתו של האיש החלה לרחף לפני שהתמוטטה לכיסא. אז כנראה השד ויתר והכריז על היום והשעה המדויקים שיעזוב את גופתו של האיש. זה היה רק מקרה אחד מבין רבים שאמורת’ נתקל בהם במהלך 30 שנות הקריירה שלו.
האב אמורת’, הצעיר מבין חמישה בנים של עורך דין, גדל בעיירה מודנה ולחם בהתנגדות האיטלקית במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא המשיך להיות עורך דין לפני שנכנס לכהונה ב-1951. הכומר הפך לחניך שדים ב-1986 והמשיך להקים את האגודה הבינלאומית של מגרשי שדים ב-1990.
בעוד שהוא ערך בתחילה גירוש שדים בכנסיית המדרגות הקדושות המפורסמת ברומא, צווחותיהם של אחוזי הדיבוק הבריחו את המאמינים ולכן עבר למפקדת המסדר שלו, האבות הפאוליסטים.
שם, בחדר של 9 על 15 רגל שהיה מרוחק מהרחוב כך שלא ניתן היה לשמוע את הצרחות, הוא עשה את עיקר עבודתו. הקירות עוטרו בשמונה צלבים, תמונות של מרים הבתולה ואחד של המלאך מיכאל.
תמונה של האפיפיור יוחנן פאולוס השני – הבוס שלו במשך חלק ניכר מזמנו בתפקיד – כנראה גרמה לשדים “עצבניים במיוחד”. בתיק נשא האב אמורת’ שני צלבי עץ, אספרגילום – מכשיר לזילוף מים קדושים – ובקבוקון שמן מקודש.
הוא גם נשא ספר תפילות שהכיל את הנוסחאות הרשמיות לגירוש שדים. לפי האב סטנציונה, במהלך גירוש שדים אחד האשים אותו שד שהוא גרגרן. מהיר תפיסה, הוא ענה: ‘נו, מה קורה לך?’ הוא גם היה מתלוצץ: ‘אתה יודע למה השטן בורח כשהוא רואה אותי? כי אני יותר מכוער ממנו״. הכנסייה הקתולית אמנם מכירה בגירוש שדים, אבל לנוהג יש מבקרים בכנסייה, הטוענים שהוא משחק באמונות טפלות כדי לעודד את החסידים להיות נאמנים.
אבל האב אמורת’ עדיין היה בין לפחות 400 מגרשי שדים שעובדים עבור הכנסייה הקתולית ברחבי העולם. עם זאת, הכומר הודה כי לרבים מאלה שטיפל היו בעיות פסיכולוגיות שעדיף היה לטפל בהן על ידי איש מקצוע. הוא גם העריך שהוא נתקל רק בכ-100 מקרים אמיתיים של דיבוק. הפגישות שלו נמשכו בממוצע 30 דקות וחלקן אף נעשו בסקייפ או בטלפון.
הסימפטומים האופייניים היותר ארציים של דיבוק כללו לכאורה התכווצויות בטן וכאבי ראש נוראים, כלומר ניתן בקלות לבלבל אותם עם מחלה שגרתית. השטן כנראה שנא במיוחד לשמוע לטינית ולעתים קרובות העדיף לדבר באנגלית, גם אם האדם אחוז הדיבוק לא יכול היה לדבר ממנה מילה. הדיבוק גם היה יורק ואפילו מקיא כנראה רסיסי זכוכית או פיסות ברזל.
האב אמורת’ שמר על אוסף של ציפורניים, מפתחות ופסלוני פלסטיק שלטענתו הוחזרו. דיבוק באשר לכוח כמעט על טבעי, האב אמורת’ אמר שהוא ראה פעם ילד בן 11 דיבוק מתנגד לשלושה שוטרים גדולים כשניסו להחזיק אותו. אומרים שילד בן עשר הרים שולחן ענק בכוחות עצמו. בתשובה לשאלה כיצד הגיעו אנשים למצב של דיבוק, האב אמורת’ האשים 90 אחוז מהמקרים על שטניסטים או ‘מישהו שפעל מטעם כת שטנית’.
הוא האשים את השאר בהשתתפות בתרגולים כמו סיאנסים. בשנת 2007 הכריז האב אמורת’ על יוזמה של הבוס שלו האפיפיור בנדיקטוס להקים חוליות גירוש שדים כדי להתמודד עם עליית השטניזם. הוא האשים את הבישופים שלא לקחו את הנושא ברצינות מספיק, אמר שהם צריכים ‘לצוד גבוה ונמוך אחר מגרש שדים מאומן כראוי’.
הוא הוסיף: ‘למרבה המזל, בנדיקטוס ה-16 מאמין בקיומו של הרוע…’ חודשים לפני מותו של הכומר בגיל 91, הבמאי של “המגרש השדים”, ויליאם פרידקין, הפך לאדם הראשון שהורשה לצלם את האב אמורת’ מבצע גירוש שדים של ממש. בסרט התיעודי שהפיק נראתה אישה בשנות ה-30 המאוחרות לחייה חובטת באלימות וצועקת בקול גרוני שאינו נשמע אנושי. האב אמורת’ האמין שהאישה, שקיללה על ידי אחיה וחברתו – שתיהן שטניות – היא אחוזת דיבוק אמיתית.
פרידקין לא ציפה לראות משהו אותנטי, אבל אמר שהחוויה הייתה “מפחידה”. האב אמורת’ גם טען שיוגה היא ‘רשע’ כי הוא אמר שהיא הובילה לאנשים שמתרגלים דתות מזרחיות ואמר שרומני פוטר של ג’יי קיי רולינג דחפו אנשים לכישוף.
מותו עורר אבל לאומי באיטליה, מדינה שבה כ-500,000 איש בשנה מבקרים מגרש שדים. מגרש השדים של האפיפיור, שיצא לאקרנים בתחילת החודש ומבוסס באופן רופף על הקבצים של האב אמורת’ עצמו, זכה לביקורות מעורבות ממבקרים.
אולם האגודה הבינלאומית של מגרשי השדים תקפו את הסרט, ואמרו שהוא מציב “ספק בלתי מתקבל על הדעת” לציבור באשר למי “האויב האמיתי, השטן או הכוח הכנסייתי”. מהקבוצה נמסר בהצהרה: “התוצאה הסופית היא להחדיר את האמונה שגירוש שדים הוא תופעה חריגה, מפלצתית ומפחידה, שגיבורה היחיד הוא השטן, שניתן להתמודד עם תגובותיו האלימות בקושי רב.
“זה בדיוק ההפך ממה שמתרחש בהקשר של גירוש שדים שנחגג בכנסייה הקתולית תוך ציות להנחיות שהעניקו על ידה.”
The Exorcist עורר מחלוקת ענקית כשהוא שוחרר. צופים שהלכו לראות אותו התעלפו או הקיאו, בעוד אחרים אמרו שרצו לעזוב את הקולנוע אבל פחדו מכדי לעזוב. מועצות בבריטניה אסרו את הצגת הסרט וכמרים קראו להסיר את זה מהמסכים לחלוטין. הוא הציג סצנות כולל הרגע שבו הבחורה הדיבוק ריגן עשתה ‘טיול עכביש’ במורד המדרגות, בעוד שאחרת הראתה את ראשה מסתובב ב-360 מעלות. הסרט התבסס על מקרה אמיתי שהתרחש בסנט לואיס, מיזורי, ב-1949.
זה היה מעורב בילד בן 14 בשם ריצ’רד שאומרים כי זימן רוחות במהלך ישיבת דירקטוריון Ouija עם דודתו. כמה ימים לאחר מכן, דברים מוזרים החלו לקרות, כמו שולחנות וכיסאות זזים מעצמם ותמונות נופלות מהקירות.
צעדים נשמעו גם בלופט של בית המשפחה. דודתו מתה זמן קצר לאחר מכן בנסיבות מסתוריות. ריצ’רד עצמו התכסה בסופו של דבר באותיות מוזרות שנחצבו בבשרו, בעוד סימני טפרים הופיעו על זרועותיו ורגליו. משפחתו זימנה את הכומר הקתולי האב וויליאם בודן לעזרה.
הכומר ניסה לגרום לו לומר תפילה כדי לוותר על השטן, אבל בכל פעם שהילד ניסה, כוח השתלט על גופו ומנע ממנו לעשות זאת. לאחר מכן, הילד הצעיר התחזק מאוד במהלך טקסי גירוש שדים, עד לנקודה שבה נדרשו שלושה גברים כדי להחזיק אותו.
בשלב מסוים תפס ריצ’רד עט מהאב וויליאם וכתב: ‘אני השטן בעצמו’. לבסוף, לאחר 28 ימים, הרוח עזבה את גופו כאשר האב ויליאם דחק בו לומר את דברי תפילת האדון. מאוחר יותר טען הילד שהמלאך מיכאל התערב כדי לעזור לו לומר את המילים.
בגלל מגרש השדים שראיתי בתור ילד, שנה לא נרדמתי מפחד מהקטע שהיא מסובבת את הראש.