דמוגרפיה ודמוקרטיה.

השמאל בישראל התמלא תקווה מהתוצאות המסתמנות בבחירות לפרלמנט ולסנאט בארה”ב.

רק אבהיר כי בפרלמנט לרפובלקנים יהיה רוב, מה שאומר שהדמוקרטים לא יוכלו להעביר שום מהלך משמעותי ובסנאט יש קרב צמוד שבסופו כנראה שגם כן הרפובלקנים ישיגו רוב, אמנם דחוק, אבל רוב. אם כך, על מה אווירת הנצחון החגיגית של הדמוקרטים והשמאל בישראל?

בשביל להבין זאת צריך צריך להבין את האסטרטגיה התקשורתית הדמוקרטית.

בשבועות האחרונים כלי התקשורת הדמוקרטים הדהדו שוב ושוב את המילים “גל אדום” והם התכוונו לכך שהרפובליקנים הולכים לנצחון גדול.כלי התקשורת והסוקרים המזוהים עם הרפובליקנים נדבקו בנגיף שהפיצו הדמוקרטים והתחילו גם הם להדהד את תחזית “הגל האדום שישטוף את ארצות הברית של אמריקה”.

מכאן יש לרפובליקנים רק מה להפסיד.מצד אחד, הדמוקרטים רצו לקלפיות לנסות לעצור את “הגל האדום” ותודעתית נוצרה משוואה שבה גם הפסד צמוד יראה כהצלחה אדירה של הדמוקרטים.

זה מה שקרה בפועל.

הדמוקרטים הפסידו את הפרלמנט וכנראה את הסנאט, אבל הם מציגים זאת כנצחון שלהם והפסד של הרפובלקנים. הפסד אותו הם מדביקים לטראמפ.השמאל הישראלי וכלי התקשורת מהדהדים את מחיאות הכפיים, להפסד המכובד ורומזים לבוחרי השמאל הישראלי “עוד לא תמה תקוותנו”.
תראו מה קרה בארה”ב!

מה שהם שוכחים זה נתון אחד משמעותי – שמנהיגי המחנה שלהם אינם מבינים כבר שנים- עם ישראל אינו העם האמריקאי, לא הסובייטי ולא היווני.

אנחנו אומנם צורכים בצורה דומה והעדפנו את מקדונלד על פני בורגר ראנץ. אנחנו אוהבים עוגיות שוקולד ציפס יותר מעוגיות חנק יבשות ומלאות שמן. רובנו יעדיפו דאנקן דונאטס על פני סופגניות עם ריבה.

צעירים ישראלים רבים עמדו בתור לרכוש את הקפקפים (המכוערות להפליא) של קניה ווסט ויעדיפו אותם על פני סנדלי שורש.

אבל בכל זאת, סטארבקס כשלה בישראל, וונדיס התקפלה בבושת פנים, k.f.c ובורגר קינג מנסים עכשיו שוב את מזלם לאחר שנכשלו כשלון חרוץ ובעבור רוב הישראלים פפסי היא חיקוי לא מוצלח של קוקה קולה (בעבורי הם טועים).

לא רק בטעם אנחנו שונים מהאמריקאים, אנחנו גם הרבה יותר שמרנים מהם והנקודה החשובה ביותר היא- ההבדלים הדמוגרפיים בין שתי האוכלוסיות.בישראל הימין השמרני שהוא הרוב גם היום, רק ילך ויגדיל את הפער (אלא אם כן חתולים וכלבים במרכז הארץ יקבלו זכות הצבעה).אצלנו קצב הילודה של חרדים, חרדלי”ם ומסורתיים, עומדת על ממוצע של 3-3.2 ילדים לאשה, אצל נשים חילוניות הוא עומד על 2-2.2 ילדים לאשה.

המשמעות של זה היא אקוטית- בקרב החילונים לכל היותר תהיה סטגנציה מספרית.קרי על כל שני הורים שנפטרים (יחס תמותה ילודה), יש שני ילדים שממשיכים. בקרב נשים מסורתיות, דתיות חרדיות, על כל שני הורים שנפטרים נולדים שלושה ילדים שממשיכים.

כך הפער רק הולך וגדל ולכן לשמאל הישראלי, אין כל כך מה לעשות, למעט להקים מדינה מקבילה בתוך המדינה היהודית ולהקים מערכת חינוך פרטית שתחגוג את ההאלווין, את החנוכריסמיס, את יום המתים המקסיקני ולהשיב את פולחן אוסיריס ולפתח מוסדות תרבות וקהילה פרטיים שתאפשר להם לתמוך באמונותיהם יהיו אשר יהיו (המדינה תהיה חייבת לאפשר להם זאת).

הטעות ההיסטורית.

במשך שנים רבות- עוד מקום המדינה, השמאל חשב שאין הצדקה לעם יהודי- אלא אנחנו בעצם סובייטים פועלי העולם שחיים במזרח התיכון ויש למחוק את כל ההסיטוריה שלנו ולאמץ את התנ”ך של מארקס.

אחר כך, הם טענו שאנחנו בעצם כנענים.

בהיסטוריה הקדומה יותר שלנו, היו שמאלנים בני האליטה, שדגלו ברפורמה של היהדות ושאפו להטמעתה בתרבות ההלניסטית הנאורה, השלטת בעולם.עכשיו, הם ייבאו דת פרוגרסיבית אמריקאית והם חושבים שאנחנו נשתכנע שאנחנו אמריקאים בני דת משה ונאמץ לחיכנו את התרבות “הקווירית” ואת תאוריות המגדר ההזויות.

לא עוזב את העיר בעבור אף אחד.

לכל האולטרא- ליברלים שמאיימים בירידה מישראל הייתי ממליץ להמתין ולבחון מה קורה בארה”ב, כי אירופה כבר מזמן איבדה את התקווה והיא תתחלק למדינות לאומניות או מוסלמיות.

בארה”ב כרגע נראה שיש לדמוקרטים סיכוי לקבוע את אופיה של ארה”ב ולעצור את טראמפ והרפוליקנים, על אף התוצאות כאמור לעיל.התקווה שלהם היא השוני בדמוגרפיה בין ישראל לבין ארה”ב.

לבנים מתים יותר!

ישנם שני נתונים מעניינים בחברה האמריקאית:נתון אחד מראה כי במחוזות דמוקרטים שיעורי התמותה ירדו ב-22% מאז ראשית המאה, ואילו באזורים רפובליקנים הם ירדו רק ב-11%. ז”א שרפובליקנים מתים יותר מדמוקרטים.

הנתון השני הוא שקצב הילודה של נשים בקרב המיעוטים בארה”ב (סינים, היספנים, שחורים וכו…) גדול משמעותית מנשים לבנות.
בהתחשב בעובדה שבאופן מסורתי בני מיעוטים בארה”ב מצביעים לדמוקרטים בפער משמעותי, הרי שארה”ב בעתיד תהיה שונה ממה שאנחנו מכירים (וגם ממה שהם מכירים) והיא תהיה לבנה פחות, מגוונת יותר וליברלית הרבה יותר.

עד כאן החלום של הדמוקרטים (שהוא גם החלון של מיעוט מהישראלים).

אבל, במציאות יש נתון אחד שעשוי לערער זאת והוא שבשנים האחרונות יש סחף הולך וגובר של מצביעים שחורים והיספאנים לעבר הרפובליקנים – תהליך שהתעצם בתקופת טראמפ והוא ניזון מתת זרמים בחברה האמריקאית, מקונספרציות אנטי ממסדיות שחודרות בקלות לאוכלוסיות פחות משכילות ואוכלוסיות שחשות מקופחות.

הבעיה של אלה שירצו להעביר את משפחתם לדאלס או לשיקגו, היא שקונספרציות הללו מעלות את מפלס האנטשימיות נגד יהודים וזו מגמה שרק תלך ותתעצם.אז תחשבו פעמיים לפני שאתם עוזבים כי לונדון לא מחכה לכם ולדעתי גם לא מנהטן.

לסיכום:

במהלך ההיסטוריה היהודית, השפענו על העולם בדברים רבים, אבל גם הושפענו לא מעט.התנאים והאמוראים הושפעו מתרבות יוון והכניסו לז’רגון העברי מילות רבות כמו סנהדרין, טרקלין, דמוקרטיה, גאוגרפיה, ביולוגיה, גימנסיה ועוד. הרמב”ם הושפע מחכמי האסלאם ומאריסטו וביקש לתקן את טעיותיהם וכך גם רס”ג וריה”ל.

הרב קוק גייר את הביטוי האפלטוני “אידאה” ופילון האלכסנדרוני הושפע, אך השפיע יותר על הפילוסופיה הנוצרית.זה הסוד של היהודים- להיות בחינת; “עם לבדד ישכון”. אך עם זאת לדעת להיות פתוח, גמיש וקשוב לעולם.

לדעת מה לגייר ומה לדחות. לדעת מתי להתערות ומתי להתסגר. לדעת שאפשר לאכול אוכל אמריקאי, אבל שהאוכל הכי טעם, הוא האוכל של סבתא.כאלה אנחנו, שונים ומשונים, משנים, אבל לא ממש משתנים. בגלל זה אנחנו שורדים כל כך הרבה שנים.

אנטישמיות שחורה באמריקה: המצב בעבר ובהווה – המכון למחקרי ביטחון לאומי